חדשות טלוויזיה / סדרות

Glow: ביקורת עונה שנייה

מאת: |
Glow: ביקורת עונה שנייה
שלח לחבר הוסף תגובה Seret.co.il :: שתף | הוסףשתף
העונה השנייה של הדרמה הקומית של ג'נג'י כהן, המספרת על ההתרחשויות מאחורי הקלעים של תכנית אגרוף הנשים הראשונה שהייתה בטלוויזיה, עלתה לאחרונה בנטפליקס. כתב הטלוויזיה יוחאי גורלי צפה בה והופתע עד כמה היא טובה משמעותית מהעונה הראשונה, שהייתה גם היא טובה למדי
"Glow" היא דרמה קומית חמודה במיוחד שהגיעה לנטפליקס בשנה שעברה, ועונתה השנייה עלתה ביום שישי האחרון. העונה היא מסוג העונות השניות המיוחדות שגורם לך להתאהב באופן סופי ומוחלט בסדרה. עונה טובה יותר מקודמתה, שמראה כמה הקודמת הייתה טובה יותר משהבנו.

כמובן, אהבתי בהחלט את העונה הקודמת של "Glow", אבל העונה החדשה מעלה רמה ומוסיפה רטרואקטיבית איכות מסוימת לקודמת. היה משהו בסיסי יחסית בעונה הקודמת, שגרם לי לראות אותה כסדרה "טובה בלבד". אבל במבט לאחור כעת, ניתן לראות שמדובר פשוט בסבלנות עמוקה של היוצרות כלפי הסיפור הזה. ג'נג'י כהן והיוצרות סביבה, שהביאו לעולם גם את "כתום זה השחור החדש", מפתחות פה את כל האלמנטים החיוביים שהיו בעונה הראשונה למשהו מרשים ומורכב הרבה יותר.



"Glow" מספרת על ההתרחשויות מאחורי הקלעים של תכנית אגרוף הנשים הראשונה שהייתה בטלוויזיה, "Gorgeous Ladies of Wrestling", תכנית אמיתית ששודרה בשנות ה-80. ההתרחשויות מאחורי הקלעים רחוקות למדי מאלו שקרו במציאות, אבל בליבה של הסדרה היא על הקונפליקטים והרעיונות שבהחלט היו שם. כמו במציאות, המתאבקות הן חבורת שחקניות ללא ניסיון, ומתפתחת אצלן תשוקה להתאבקות ולתכנית ככל שהזמן עובר.

התהליך הזה בולט במיוחד בחייה של רות' (אליסון ברי, "קומיוניטי", "מד מן"), הדמות הראשית וכן בדמותו של הבמאי סם סילביה (מארק מארון, ידוע בעיקר כסטנדאפיסט וכיוצר פודקאסט סופר-מצליח). מסביב שני אלו יש שלל דמויות עם יותר ופחות חשיבות עלילתית, ונדמה שכל 11 המתאבקות האחרות וכן דמויות אחרות כמו באש, המפיק המטומטם שגונב את ההצגה לחלוטין העונה, מקבלות פיתוח מסוים כדי שיהיה לנו כקהל אכפת מהן.

היכולת המרשימה של היוצרות לפתח באופן מספק מאוד כמות אדירה של דמויות מגוונות הייתה נוכחת עוד בעונה הראשונה, אבל כאן הדמויות כבר מפותחות עוד יותר, ולכל אחת מהן יש מורכבויות ומאבקים יותר מעניינים מבעונה הקודמת. לא ברור מתי הסדרה מוצאת את הזמן לכך, אבל בסוף עשרת הפרקים של העונה הזו לפחות 10 דמויות נמצאות במקום שונה משמעותית מבסוף העונה הקודמת, ואכפת לנו מהשינוי של כולן. אי אפשר שלא להודות שזו פשוט עשייה טלוויזיונית מצוינת.

אני רוצה להתמקד לרגע בדמויות מסוימות: ראשית, דמותו של באש שהייתה אתנחתא קומית חמודה בעבר הופכת העונה לגונב-סצנה רציני, אחת הדמויות הללו שכל פריים עמן משתפר משמעותית אוטומטית. בנוסף, דמותה של המתאבקת ואשת המשפחה האפרו-אמריקנית טאמיי נחקרת במופתיות העונה, בחברותה המורכבת עם דבי וכן בפרק הרביעי, שמביט בכנות מבריקה על מערכות היחסים שלה עם בנה ועם הדמות הגזענית שהיא מגלמת בתכנית שבתוך הסדרה. בדמויות הראשיות יותר, מארון עדיין מדהים בתור סאם סילביה, וחושף פגיעות גדולה יותר העונה, אך חושף גם את הצד המגעיל ומנוון מוסרית שלו. אנחנו אוהבים את סאם ומזדהים איתו יותר מעם כל דמות אחרת, אבל הוא מראה לנו גם כמה התפתחות יש לפניו כדי להפוך לאדם באמת מוצלח.

לבסוף, הדמות הראשית, רות', ומשחקה של ברי המגלמת אותה, הופכת מחוליה חלשה בעונה הקודמת לשחקנית ראשית נפלאה. ברי לא הייתה בוגרת מספיק כשחקנית בשביל התפקיד בעונה הקודמת. היא רגילה לשחק דמויות ליצניות בקומדיות ולא ניואנסיות במיוחד בדרמות, לכן לא הייתה לה את הרגישות המשחקית הנדרשת בעבר. ברי מחצה את הטענה הזו כאילו זו הייתה מתאבקת כל-אמריקנית. ברי פתוחה מאוד בראיונות רבים והתוודתה על נטייתה להתנפל ביותר מדי אנרגיה על תפקיד, דבר שמונע ממנה להצליח לשקול את צעדיה בתוכו באופן מושלם. הבעיה הזו פשוט נפתרה לחלוטין העונה. ברי הפכה לשחקנית רגישה, בעלת סבלנות משחקית יוצאת דופן. היא מדגימה משחק חכם, ומוכיחה את הפוטנציאל המשחקי שתמיד היה אפשר לראות בה מתחילת הקריירה.



לסיום, אני רוצה לדבר לרגע גם על הקומדיה. הסדרה פשוט הרבה יותר מצחיקה העונה, והיא מקבלת איזה שכבה של הומור מטורף וביזארי מעל ההומור הסיטקומי שלה, שהוא חמוד מאוד בפני עצמו. טובות במיוחד העונה הבדיחות בהן מישהו אומר משהו סופר לא מעודכן ל-2018, בין אם זה מבחינה פוליטית-חברתית או סתם מבחינה סגנונית. מעין פלאשבק לאקסטרה-שמרנות הרייגנית שארצות הברית שרתה בה בשנות ה-80 ולאקסטרה קאמפיות של תכניות טלוויזיה מהעידן הזה. זה היה יכול להיות הומור מכנה משותף נמוך מאוס, אבל משהו באופן שהעריכה והמשחק מגישים את הבדיחות האלה עובד מדהים.

הפרק שהוא פשוט פרק מתוך התכנית הוא כנראה פרודיית האייטיז שהכי פחות מנסה להזכיר לנו כל רגע שהיא פרודיה, וזו הסיבה שהוא מעולה. הרבה מהקומדיה של העונה יושבת על ה"בדיחה" המתמשכת הזו – "שנות ה-80 בהחלט היו טיפשיות"- ואיכשהו זה ממשיך להיות מצחיק מאוד, לא פוגעני, נגיש לאנשים שמרנים יותר מיוצרות הסדרה ובכל זאת קצת חתרני כקריצה לאטמוספרה פוליטית-תרבותית דומה שעולה בעידן טראמפ. "Glow" היא לא פחות מסדרה מצוינת, ועונתה השנייה מצוינת במיוחד. היא מצחיקה, מבדרת ומרגשת באופן מיוחד מאוד. כל מי שעוד לא ראה, רוצו לנטפליקס עכשיו.

לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן
יוחאי גורלי - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות
אין תגובות לכתבה.
 
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

 
רלוונטי
Glow (עמוד סדרה)
כתבות אחרונותלכל הכתבות מהחודש
 
חיפוש בארכיון 2018
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לסמן שנה וללחוץ על החודש הרצוי)
2000
2001
2002
2003
2004
2005
2006
2007
2008
2009
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
2017
2018
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
Her Love Boils Bathwater1אהבתה מרתיחה את מי האמבטציון גולשים10 / 8.5ציון מבקרים5 / 3.5
Help I Have Shrunk My Parents2הצילו! כיווצתי את ההוריםציון גולשים10 / 8.3ציון מבקרים5 / 2.5
Love Simon3באהבה, סיימוןציון גולשים10 / 8.1ציון מבקרים5 / 3.4
Le Brio4המילים הפשוטותציון גולשים10 / 8.1ציון מבקרים5 / 3.0
Disobedience5שאהבה נפשיציון גולשים10 / 8.0ציון מבקרים5 / 3.3
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט